הרכזים הטובים ביותר במכללות

בשנים עברו ג'נרל מנג'רים העדיפו ביג על סמול.  אני זוכר בדראפטים של שנות ה-70, ה-80, וה-90 שפוינט גארד לא נחשב בכלל בעל ערך בדראפט. המחשבה היתה 'פוינט גארד אפשר ללמד; גובה אי אפשר ללמד'.  בשנים האחרונות אין מנוס מהמסקנה שה-NBA הפכה לליגה הממונעת ע"י פוינט גארדים. בשנים ההן לא יכות להוביל ולהצליח ללא ביג-מן מצויינים תחת הסל. קבוצות כמו מיאמי, דאלאס, ובוסטון שלקחו אליפויות אחרי סאן אנטוניו הוכיחו שאתה לא חייב מצויינות תחת הסל כדי לנצח ב-NBA. מאז סאן אנטוניו רק הלייקרס ניצחה עם מה שניתן לכנות "מצויינות תחת הסל". אוקלהומה סיטי – למרות שלא לקחה אליפות – היא היום הקבוצה הטובה ביותר או השנייה אחרי מיאמי, וגם היא ממונעת ע"י ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט.

בעוד שפעם השחקנים הטובים בקבוצות רבות היו סנטרים ופאוור פורוורדים, שחקני ההווה הטובים ביותר רובם פוינט גארדים, שוטינג גארדים, וסמול פורוורדים: לברון, קובי, דוראנט, כריס :פול – כולם פשוטינג, סמול פורוורדים, ופוינט גארדים – וקבוצת הרוקיס שיגיעו השנה לדראפט, גם הם רובם שחקנים מאחור, ורובם רכזים, ולכן אין ספק בלבי שהליגה הופכת ל-"ליגת הפוינט גארדים".

הנה הטובים ביותר במכללות:

1. סי.ג'יי מקולום – ליהיי

ישנם הרואים אותו כקומבו גארד מהסוג של סטפן קורי.  הוא למעשה כל הקבוצה.  לא שמעתם עליו לאחרונה בגלל ששבר את עצם הפיבולה ולא יחזור עד הטורניר של המכללות. אבל אני זוכר לו חסד נעורים, ולדעתי הוא יהיה הפוינט גארד הראשון או השני שייבחר. גובהו 1.90 ויש לו הכל. אני מתכעוון לה-כ-ל!  קליעה מרחוק, פריצה, מהירות, שליטה בשתי ידיים, ראיית משחק, מסירה, לחימה. בתחילה חששו שהוא בא מסמול קולג' בכדורסל, אבל 25.7 נק' למשחק ב-58% ו-8 אסיסטים, יעשו ממנו את הפוינט גארד הניבחר הראשון בדראפט לדעתי.

2. מרכוס סמרט – אוקלהומה סטייט

חזיתי בפרשמן הזה והוא אחד ה-IMPACTFUL מכל הפוינטים במכללות. הוא פרץ בסערה לסצינה של הפוינט גארדים הטובים ביותר במכללות ולדעתי הוא יהיה לוטרי פיק בטוח. הוא SPECIMAN פיזי שיוכל לחסל כל פוינט גארד בדרכו לא בהטעיות וב-'פואטרי אין מושיון' אלא כבולדוזר. הוא לא הקלעי הטוב מכולם מרחוק אבל הוא ייצור פיזי שהכוח שלו הוא יתרונו ופריצתו לסל היא כמעט בלתי עצירה. הוא מגן מצויין. הוא מין ראסל ווסטברוק גדול וכבד יותר. הוא הוביל את נבחרת ארה"ב מתחת לגיל 18 לנצחון באליפות העולם, וניבחר לשחקן האמריקאי המצטיין ביותר.  אני לא יודע אם הוא מרגיש בשל מספיק להיבחר בן עשרת הראשונים בדראפט, ולכן יחליט אולי לחכות שנה. הוא קולע 13.3 ב-46%, מחלק 7.9 אס'.

3. מייקל קרטר-ויליאמס – סירקיוז

מי שראה אותו מנצח את לואיוויל – מס' 1 במכללות ' בשבת בערב – יבין למה בחרתי בו שני. קלע 16 עם 7 אס' ו-4 ריב' (ממוצעיו 12.1, 9 אס', 4.5 ריב'). הוא פרץ העונה יותר מכל פוינט גארד אחר ומוביל את המכללות עם 9.6 אס'.  בגלל גובהו (6'6) הרבה חשבו שהוא 'שחקן ללא עמדה' – גבוה מדי לפוינט גארד ולא זריז מספיק, אבל ללא כלי הנשק של שוטינג גארד. ובכן, הוא מרגיש נוח מאד בפוינט, ומוטות זרועותיו מקשות על רוב מספרי ה-1 לשמור עליו. הוא מרגיש שהוא FACILITATOR יותר מ-FINISHER, משהו שהיה דריק רוז בתחילת הקריירה. אם יראה עד סוף העונה ובטורניר ה-NCAA שהוא מסוגל גם ליצור נקודות, לא אתפלא אם ייבחר ראשון מבין כל הפוינט גארדים.

4. טריי בורק – מישיגן

כשהיה פרשמן במישיגן הוא היה אפקטיבי בעיקר בגלל מהירותו הבלתי ניתנת לתאור, ויכולתו ליצור את קליעתו כמעט מכל מצב. העונה הוא הפך להרבה יותר "BALANCED POINT GUARD". הוא האחראי מספר אחד לעלייה המטאורית של מישיגן, ולהעלאת רמת המשחק של גלן רובינסון III, ניק סטאוקאס, ומיץ' מגריידי. הוא קולע 18/1 bew מעל 50% מהפארקט,7.7  אסיסטים, 42% מה-3, ו-83% מהקו.  אולי גובהו לא ירשה לג'נרל מנג'רים לבוחרו גבוה מאד, אבל בטופ 20 הוא  יהיה בטוח. 'מיסטר בסקטבול' של אוהיו, שעם ה-1.83 מ' שלו ישגע את כל הליגה.  מין נייט רובינסון מס' 2.

5. ריי מקלום – דטרויט

לא איכפת לי שאיש לא מכיא אותו ואיש לא מדבר עליו. אני חזיתי בו בשני משחקים – אחד בעונה שעברה ואחד העונה – וזה הספיק לי. הוא בנו של מאמן דטרויט והוא נולד עם כדורסל בראש,  בוורידים, ובשרירים. יש לו אינסטינקטים שרק ליחידי סגולה יש, ו-IQ כדורסלני גבוה ביותר. הוא אתלט נפלא, ויש לו הכל מלבד העובדה שהוא משחק באוניברסיטה עם מסורת כדורסל גדולה – בעבר. בהווה לא הרבה מסתכלים על דטרויט. אמשד קלע 25 עם 9 אס' ו-6 ריב' בנצחון על אילינוי-שיקגו. ה-1.90 הזה קולע 18.7 נק' ממוצע עם 4.9 אס' ו-4.7 ריב'.  אל תגידו לי עוד 3-4 שנים שלא שמעתם עליו ראשון ממני.

שמות נוספים שאני מציע לזכור:

6. אייזיה כיינן (כנען) – מוריי סטייט

7. פיל פרסי – מיסורי

8. ראס סמית'  – לואיוויל

9.ציק קבונגו – טכסס

10. פייר ג'קסון – ביילור